חברוּת ברזל

"מחזה אחד גויכמן מהמסייעת לא ישכח לעולם. על שביל העפר שיצא מקיבוץ ניר עוז הייתה קופסת לגו שפוכה על האדמה. הוא התחיל לאסוף את החלקים ונזכר איך הוא יושב על הרצפה בבית מדי ערב, באותה תנוחה, ואוסף את הלגו של ילדיו מהרצפה. בבית הוא לא מפסיק להתלונן על המטלה המעצבנת, הפעם, כשהוא על מדים, הוא אסף את הלגו כשדמעות בעיניו. 'מי יודע מה עוללו לילד ששיחק בזה', חשב כשסיים לאסוף את החלקים האחרונים. כאבא, המחשבה הזו הייתה בלתי נסבלת."

בבוקר ה־7 באוקטובר היו גיבורי הספר הזה, הלוחמים והמפקדים במילואים של גדוד 'אלון', כל אחד בביתו. אף אחד מהם לא ציפה שבתוך שעות ספורות הם מצאו את עצמם עם קסדה ונשק, קופצים לאירוע שישנה את חייהם: שירות מילואים ארוך, מתיש ומלא בגילויי גבורה ורעות בלב רצועת עזה. לאורך הימים, השבועות והחודשים הבאים הם יעברו את המלחמה בקו הראשון, כשכל הזמן מרוצצות בראש המחשבות על הבית, המשפחות והעסקים שנשארו מעבר לגבול. הספר שבידכם מתאר לראשונה את הסיפור של המילואימניקים שלחמו במלחמת עזה: האנשים הרגילים שבמשך שנה עשו דברים בלתי רגילים.

גדוד מילואים הוא תופעה ישראלית יחידה במינה. זה המקום שבו מתאחים השסעים הפוליטיים ומתעצבים מחדש סדרי העדיפויות האישיים והלאומיים; המקום שבו לאורך סבבי שמירות ארוכים ולאור הלהבה מתחת לפינג'אן מתעצב מחדש סיפורה של הישראליות, הסיפור של כולנו. 

"אנחנו גאים בכם, הלב יוצא אליכם. המסירות שלכם מדהימה, הנחישות שלכם מדהימה, והעם כולו מאחוריכם". (רה"מ בנימין נתניהו בשיחה עם לוחמי הגדוד בעזה)
"עשיתם לנו בית ספר במשמעות של 'הגן בגזרתך', לימדתם אותנו איך מחזיקים שטח, איך מכריעים אויב (מאו"ג 162 תא"ל איציק כהן בשיחת מפקדים)
"בימים הקרובים לא לעשות מולם דבר. זה מסוכן, לצמצם תנועות ולהישאר במקומותיכם" (מסמך חמאס שנמצא ברצועה)
"במקומות שהצבא הגדול לא מצא פתרונות – אתם מצאתם אותם מתוך השטח" (סגן הרמטכ"ל אלוף אמיר ברעם בסיכום הלחימה)

גדוד המילואים "אלון" 8717 הוקם בשנות ה־90. מאז 2003 משרתים בו לוחמי גבעתי במילואים ובשנת 2014 היה לגדוד המילואים היחיד שתמרן בשטח רצועת עזה. משה ויסטוך הוא עיתונאי בוגר חטיבת גבעתי. הוא משרת כלוחם ומפקד בגדוד מזה 21 שנה.