מארז טוביה

4 הספרים במשלוח

סליחה, זה שלך?
והנה אני רואה אדם לבוש לבן מכף רגל ועד ראש, ועל כתפיו הוא נושא טלה חום וחמוד. הטלה, בשונה משאר הטלאים, ניסה זה עתה להימלט על נפשו, אבל האיש בלבן תפס אותו. כעת הוא עומד לידי, והטלה, תינוק מקסים, מטה לפתע את ראשו לכיווני ומלקק את המצח שלי בהנאה גמורה. אני מתאהב בטלה הזה ברגע ומעניק לו את ראשי באהבה. הוא מלקק אותו, מלקק ומלקק.
אני אוהב את החוּם הזה, משוגע עליו!
אך מה גדולה חרדתי כשלפתע אני מזהה זוג סכינים ארוכים בידיו של האיש בלבן.
זה מכה בי: בתוך דקות ספורות אהבתי החדשה תיעלם לנצח. תישחט. ושאריותיה יישרפו בתוך בור.
ריבונו של עולם, אנא רחם על שה מתוק זה, עמך ישראל!
כך מתחיל מסעו של טוביה טננבום בחבל הארץ הכי מושמץ והכי אהוב – יהודה ושומרון. 
חמוש בכובע מצחייה, תיאבון לאנשים וחיוך שלא נגמר, הוא חוצה מחסומים, מבקר חוות בודדות, מתייעץ עם נערי גבעות, רבנים ורבש"צים, קופץ לשכם לבלוע כנאפה אסלית, לומד את מי השילוח בלילות שבת, וסועד "אוכל בריא" עם מתנחלות ומתנחלים.
ככוח טבע אינטלקטואלי מדלג טננבום בין גבעות והרים, בתי קברות ובתי מדרשות, מתיידד עם פעילי שמאל יהודים, חרד"לים עם צינגלות, נשים המתפללות את התיקון הכללי, וציונים־דתיים שכבר לא דתיים. ובין הלוויה אחת לשנייה הוא רץ אחרי טילים, ויושב בכובד ראש לשיחות עם ראשי המתנחלים, חברי כנסת ושרים, המנסים לשכנע אותו שבעצם אסור לספח את יהודה ושומרון.
ככה.

חרדי וטוב לו
ושוב אני מתהלך לי ברחובות. "ציונים, סופכם קרוב", נכתב בגרפיטי על אחד הקירות, ולידו מתנוססת מודעה גדולה המבשרת על הזדמנות להגשמת כל המשאלות. לפי מה שכתוב כאן, האדמו"ר יתן 'מתנות' ויפעל בגן עדן לטובת כל מי שיפקוד את קברו ביום השנה לפטירתו מהעולם. לפני שנים, כשקמה תנועת החסידות, אדמו"רים חיים חוללו נסים; כיום גם המתים עושים זאת. אם תשאלו אותי, זה שיפור משמעותי!"
טוביה טננבום שוב יוצא למסע, אלא שהפעם הוא חוזר הביתה. קרוב לארבעים שנה אחרי שהשאיר את העולם החרדי מאחוריו ועזב לאמריקה, הוא חוזר חמוש באהבת אדם, ביידיש מתגלגלת ובאילן יוחסין הסולל לו את המסלול המהיר לאדמו"רות, לנסות ולגלות: מי הם החרדים?
בין לבין יש לו כמה שאלות: למה חרדים לא לומדים תנ"ך? האם היהודים לבשו שטריימל במצרים? מדוע ילדים חרדים מלקקים דבש? האם למלאכים יש בטן? מה עושות נשמות בעולם הבא? האם לרווק ספרדי יש סיכוי להתחתן עם יפהפייה חסידית? האם מותר לליטאים לצחוק? ואלה רק השאלות הראשונות…

תפוס ת'יהודי
הכירו את סוכן העל טוביה טננבום: ישראלי לשעבר, בן לרב חרדי, נהג טנק צה"לי, עיתונאי אירופאי בכיר ומחזאי אמריקאי אוונגרדי. במסע בן למעלה מששה חודשים הוא תר אחר גרעין נשמתה של ישראל, תוך הקרבת זהותו, סיכון חייו והתחזות לגרמני מבטן ומלידה העונה לשם "טובי הגרמני".
רשימת האישים והטיפוסים שהותקלו, תושאלו וריגשו כוללת את (רשימה חלקית ביותר): ג'יבריל רג'וב, עמוס עוז, פואד בן אליעזר, זאב אלקין, אחמד טיבי, בנימין מההתנחלות ביצהר, איילת שקד, חנאן עשראווי, מיכאל בן ארי, רני רהב, שמעון פרס, משה פייגלין, גדעון לוי, חיילי צה"ל, נערות ליווי תל-אביביות, רבנים מיסטיים, ילדים סודניים, אינטלקטואליים פלשתינים, אתאיסטים תנ"כיים, דרוזים מחייכים, חסידים רוקדים, הנשמות הטהורות של אונר"א וצדיקי הצלב האדום, חתולות רחוב השותות חלב עיזים כשר למהדרין… ועוד רבים וטובים, וטובים פחות, וכנים וכנים פחות, שסייעו מדעת או שלא מדעת לשפוך אור על המציאות המשונה המבעבעת בין הירדן לים.

אני ישן בחדרו של היטלר
זוהי מדינה שלא השתנתה מאז ישב היטלר בלשכת הקנצלר בברלין. כמובן, היטלר אינו שולט בגרמניה היום, המפלגה הנאצית הוצאה אל מחוץ לחוק, וגרמניה הפסיקה להשמיד יהודים או הומואים.
אבל היטלר, בואו לא נשכח, לא יצר את השואה: הוא פשוט פﬠל בסביבה חברתית שהזמינה את ביצוﬠה. הגרמנים היו מוכנים לפﬠולה. היטלר, כלומניק ממוצא אוסטרי, שפך את שנאתו אל תוך הקלחת המבﬠבﬠת, אך הקלחת ﬠמדה ובﬠבﬠה שם ﬠוד לפני היטלר וגלויות הנוף הקיטשיות שלו. לבו של הﬠם הגרמני היה ﬠם היטלר, ואותו המון ﬠדײן מזדהה ﬠמו היום. השנאה ליהודי אז, והשנאה ליהודי היום, כפי שהיא מתוארת בספר זה, היא אותה שנאה ממש."
לא ניתן לכבות את את השנאה בלבו של ﬠם, אם נתיר לה לבﬠור במחשכים. הגזﬠנות לא תיﬠלם מן הﬠולם אם נמשיך להשקות אותה בגשמי השתיקה. אין גרמני שיינצל מן הרﬠל המפﬠפﬠ סביבו אם שﬠר הברזל של הצנזורה ימשיך להגן ﬠליו, ואף יהודי לא ישרוד אם ימשיך לשתוק. אלו תולדות האנושות. זהו סיפורה של הדמוקרטיה. זוהי מהותו של הספר הזה".

טוביה טננבום הוא עיתונאי, מחזאי ומייסד התיאטרון היהודי של ניו יורק. ספריו, ובהם תפוס ת'יהודי!, אני ישן בחדרו של היטלר, חרדי וטוב לו ושקרים שכולם מספרים, יצאו בהוצאת סלע מאיר, היו לרבי־מכר בישראל, בגרמניה ובארצות הברית, וזכו לשבחי הביקורת כאן וגם שם.

                                                               
Default Title