תארו לעצמכם את הסצנה הבאה: נער בן 19, יחף, לבוש חולצת הוואי צבעונית ובעל זקנקן מרושל, פועל מתוך מוסך הוריו הלוהט בדרום קליפורניה. הבלגן במקום חוגג: כבלים, מסכים מפורקים, עדשות אופטיות, מדפסות תלת-ממד וטוסטרים המשמשים להלחמות. במקום לפקוד את ספסל הלימודים, הוא משוטט בפורומים טכנולוגיים נידחים, מפרק כל מכשיר שמגיע לידיו ועורך ניסויים מסוכנים בקרני לייזר שמסתיימים לא פעם בהתחשמלות ובכוויות. כדי לממן את האובססיה הזו הוא מתקן ומוכר מכשירי אייפון ישנים, ובמעבדה המאולתרת שמחוברת בסרטי הדבקה הוא בונה עשרות גרסאות של קסדות מציאות מדומה עד להשגת אב-טיפוס מנצח.
הנער הזה הוא פאלמר לאקי. סרטון קצר שהעלה לקיקסטארטר סחף אחריו קהל עצום, ותוך זמן קצר, בגיל 21 בלבד, הצעיר החצוף והפרוע הזה מכר את חברת אוקולוס לפייסבוק תמורת שני מיליארד דולר. המשקפיים שבנה במוסך הפכו לאבן הפינה של המטא-וורס, החזון המגלומני של מארק צוקרברג.
אבל סיפורו של לאקי אינו עוד אגדת התעשרות בעמק הסיליקון; הוא מהווה הדגמה חיה לתיאוריה המרכזית שמציג יהונתן אדירי בספרו "האירוע הסתיים". מה שהתרחש לאחר מכן במסדרונות פייסבוק היה התנגשות חזיתית ובלתי נמנעת בין שני סוגי מנהיגות טבעיים, ומפגש אלים עם מה שאדירי מכנה "דבק קוגניטיבי", אותה נטייה ארגונית מסוכנת להיצמד בכוח לדפוסי חשיבה מוכרים.
מצד אחד עמד לאקי, ה"נביא" שמזהה את האופק לפני כולם וה"חלוץ" שקורע את המציאות כדי לממש אותו. מנגד ניצב צוקרברג כמייצג מובהק של ממלכת ה"הולכים בתלם", מנהיג של תאגיד ענק הסוגד לסטטוס-קוו, חי על גיליונות אקסל, מחפש שליטה ומשכלל באדיקות את המסגרת הקיימת. עבור חלוץ יצירתי כמו לאקי, הדרישה ללכת בתלם הייתה בגדר מוות רעיוני. הטריגר לפיצוץ היה תרומה פוליטית צנועה של עשרת אלפים דולר שהעניק לארגון המזוהה עם דונלד טראמפ, מהלך שהמערכת התאגידית המיישרת קו לא יכלה לשאת. לאקי נדחק החוצה, ספג ביקורת ציבורית קשה ועזב בטריקת דלת, כשהוא מותיר מאחור חבילת אופציות ענקית.
ההדחה הזו לא שברה אותו, אלא סימנה את תחילתו של המהלך הבא. לאקי קם מהקרשים והחליט לעשות לתעשיית הביטחון האמריקאית את מה שאילון מאסק עשה לתעשיית החלל: לנער את הקיפאון המחשבתי בעזרת חברת "אנדוריל" שהקים. מערכת הרכש של הפנטגון התנהלה במשך עשורים כמועדון סגור ואיטי הנשלט בידי ענקיות כמו לוקהיד מרטין ובואינג, שהתרגלו לפתח מערכות נשק לאורך שנים ולגבות על כך תקציבי עתק. לאקי זיהה מיד כיצד המלחמה באוקראינה טרפה את הקלפים והוכיחה שהפרדיגמה הישנה קרסה וש"האירוע הסתיים". במאה ה-21 הניצחון בשדה הקרב שייך לבינה מלאכותית, ללהקות כלים אוטונומיים ולקצב ייצור מסחרר וזול, ולא לפיתוחים מסורבלים שנמשכים עשורים.
כדי להבקיע את חומת המונופולים הזריק לאקי לפנטגון את קצב הפעולה של עולם ההייטק, שבו רעיון שנולד ביום שני הופך לאב-טיפוס מבצעי ביום שישי. במקום שיפורים זהירים ואיטיים, אנדוריל יישמה כלכלה חסרת רחמים של הרס יצירתי וייצרה מערכות זולות וקטלניות כמו המיירט האוטונומי Roadrunner. התוצאה הייתה מהפך של ממש: החברה הצעירה זכתה במכרזי ענק של משרד ההגנה והפכה לאחד העוגנים התעשייתיים החשובים של ארצות הברית, תוך שהיא חוצה את רף שווי עשרים מיליארד הדולרים.
סיפורו של פאלמר לאקי והתובנות העולות לאורך הספר כולו מהווים קריאת השכמה דחופה לישראל. ממשבר הרחפנים בצפון ועד למחדל שבעה באוקטובר, המציאות זועקת כי ההנהגה הישראלית שקועה באותו דבק קוגניטיבי הרסני ומסרבת לשחרר קונספציות שפשטו את הרגל. כדי להבטיח את עתיד ריבונותנו לקראת שנת המאה למדינה, אסור לנו להמתין למערכת המשותקת של ההולכים בתלם. עלינו לאזור אומץ, להכיר בכך שהאירוע הקודם הסתיים, ולבנות מחדש את החזון הלאומי והביטחוני.
עם ישראל צריך נביאים וחלוצים, וזה הספר שלהם.
