במשך שנים סיפרו לציבור הישראלי שאסור לגעת במאחז הבלתי חוקי חאן אל-אחמר בגלל הפחד מתגובת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אלא שהתזה הזו קרסה ברגע שהאיום הפך למציאות: תובע בית הדין הגיש בקשה חשאית לצו מעצר נגד בצלאל סמוטריץ', המכהן כשר במשרד הביטחון והאחראי על המנהל האזרחי וניהול החיים האזרחיים בשטח C, באישומים מופרכים של העברה כפויה של אוכלוסייה ואפרטהייד. המהלך הזה נועד להנחית מכת מחץ סופית על המשילות הישראלית, אך במקום להירתע ולהכיל, בחר השר להפוך את המשוואה. מתוקף סמכותו הישירה על המנהל האזרחי ועל מערך האכיפה והפיקוח ביהודה ושומרון, הוא שלף מהמגירה את צו הפינוי לחאן אל-אחמר וחתם עליו, במהלך שקורא תיגר על שמונה שנות שיתוק ומבקש להעביר את ישראל ממגננה מפוחדת להתקפה.
מי שקרא את הספר "חומה ומסגד" מאת מאיר דויטש מבין היטב למה הקרב ניטש דווקא שם. חאן אל-אחמר אינו מקבץ פחונים אקראי של שבט בדואי, אלא פרויקט הדגל של תוכנית סלאם פיאד להקמת מדינה פלסטינית דה-פקטו. המקום מהווה תצוגת תכלית של שיטת הפעולה המאורגנת: תחילה מציבים עוקבי מים במסדרון E1 כדי לעודד נוודים להפוך לתושבי קבע, בהמשך בונים בתי ספר בלתי חוקיים באישון לילה במימון האיחוד האירופי מתוך ידיעה שישראל תירתע מהריסת מוסדות חינוך מול המצלמות, ולבסוף קובעים עובדות שחוסמות את הרצף הטריטוריאלי שבין ירושלים למעלה אדומים.
בזמן שהרשות הפלסטינית פעלה בשיטת הסלאמי עם כסף אירופי ועתירות סדרתיות, ישראל העדיפה לאורך השנים להקפיא מצב ולהתגונן, אפילו לאחר שבג"ץ אישר סופית את הפינוי. החתימה של השר במשרד הביטחון שברה את קו ההכלה, והעבירה את ההכרעה לפתחו של הקבינט: האם להמשיך להסס בגלל החשש מהאג, שגם כך פועל נגד ישראל, או שהפעם הדחפורים באמת יגיעו לכביש 1.
את תמונת העומק של המאבק שמאחורי ההחלטה חושף מאיר דויטש בספרו "חומה ומסגד", שיצא בהוצאת 'סלע מאיר'. הספר מגלה מדוע העברת סמכויות הפיקוח לרשות מקרקעי ישראל נחשבת לנשק שובר שוויון בבלימת ההשתלטות, כיצד מתמודדים עם מיליוני האירו שהאיחוד מזרים לבנייה בלתי חוקית במסווה של סיוע הומניטרי, איך חוק עות'מאני ארכאי על אדמות מירי מאפשר לגזול אלפי דונמים באמצעות נטיעת עצים בלבד, ומהי תוכנית קו המחרשה שמציעה לשנות את כללי המשחק ולעבור סוף סוף מיוזמה פלסטינית לריבונות ישראלית.
